מעשר שני 26

פרק 26

א <strong><big>הלכה:</big></strong> רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מַה פְלִיגִין רִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנִין בְּפֵירוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן כְּדֵי כֶסֶף. אֲבָל בְּפֵירוֹת שֶׁיֵּשּׁ בָּהֶן כְּדֵי כֶסֶף אַף רַבָּנִין מוֹדֵיי. חֲצִי דֵינָר כֶּסֶף וַחֲצִי דֵינָר פֵּירוֹת מוּתָּר. דֵּינָר כֶּסֶף וְדֵינָר פֵּירוֹת אָסוּר. כָּל שֶׁכֵּן שְׁנֵי דֵינָרִין כֶּסֶף וּשְׁנֵי דֵינָרֵי פֵירוֹת שֶׁאָסוּר.
ב אֵילּוּ הֵן הַדָּנִין בֶּן עֲזַאי וּבֶן זוֹמָא. אֵילּוּ הֵן הַתַּלְמִידִים חֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינַיי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָה. עֵדָה קְדוֹשָׁה רִבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא.
ג מַה טַעֲמָא דְשַׁמַּי שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַעֲשֶׂה אוֹתָהּ חוּלִין.
ד מַה נָן קַיָימִין. אִם בְּאוֹמֵר מִכְּבָר מַשְׁקֶה מְעוּרָב הוּא. וְאִם בְּאוֹמֵר לִכְשֶׁיִּשָּׁתֶה לְמַפְרֵיעַה חוּלֵי שָׁתֵי. אֶלָּא כִּי נָן קַיָימִין בְּאוֹמֵר מִכְּבָר לִכְשֶׁיִּשָּׁתֶה.